דציבל היא יחידת המידה שבאמצעותה מודדים עוצמת רעש. קול של דיבור הוא בעוצמה של 45–50 דציבל, רמה נוחה לשמיעה וידידותית למערכת השמע של האדם. רעש ברמה גבוהה יותר אינו נעים לאוזן, אך רק כאשר עולה עצמתו מעל 85 דציבל הוא נחשב מסוכן. רעש כזה גורם לאנשים רבים לפגיעה בתאי השער באוזן הפנימית, שהם תאי החישה של השמע. אם תאי השער נהרסו באזור מסוים באוזן הפנימית, הנפגע לא יוכל לשמוע את הצלילים בתדירות שעליה אחראי האזור שנפגע. לעתים הפגיעה היא זמנית – לאחר פרק זמן תשוב השמיעה לאיתנה. אך לעתים, כאשר מדובר באדם רגיש או ברעש בעוצמה גבוהה במיוחד, הפגיעה היא מוחלטת, ודי בחשיפה חד פעמית כדי לגרום נזק בלתי הפיך. ההבדל נעוץ בהבדלים בין בני האדם, ואי אפשר לצפות מראש מה תהיה רמת הפגיעה. לכן כולם צריכים להיזהר. רעש בעוצמה של 85 דציבלים ומעלה נחשב למסוכן, אך למעשה, באולמות רבים, רמת הרעש מגיעה ליותר מ 110 דציבל! רעש כזה עלול לגרום נזקים קשים לכל הנחשפים אליו.

לאחר ניתוח כפתורים באופן נדיר אכן עלול להישאר נקב בעור התוף אשר מלווה לעתים רחוקות בהפרשות. הטיפול המומלץ הוא הימנעות ממים, ניקיון האוזן באמצעות שאיבה על ידי רופא אף אוזן וגרון, וטיפול אנטיביוטי מקומי בטיפות אוזניים. מגיל 8 שנים ניתן לשקול ניתוח לסגירת הנקב.

בגיל זה יש שכיחות של ירידה בשמיעה זמנית על רקע צבירת נוזלים באוזניים .לכן כדאי לפנות למומחה אף אוזן וגרון לבדוק את מצב האוזניים ולקבל הפנייה לבדיקת שמיעה. לרב ניתן טיפול שמרני בהשפעה טובה אך יש מקרים שבהם יש צורך בברור נוסף וטיפול כירורגי.

מדובר באיבוד שמיעה פתאומי. יש צורך לפנות מיד לרופא אף אוזן וגרון כדי לקבל הפניה לבדיקת שמיעה דחופה. אם ממצאי בדיקת השמיעה מצביעים על אובדן שמיעה פתאומי מתחילים טיפול בקורטיזון דרך הפה או דרך האוזן שאינה שומעת, מנוחה ומתן נוזלים תוך מעקב אחר המצב, כולל בדיקת שמיעה כל יומיים. ברוב המקרים הטיפול נותן תוצאות טובות וחל שיפור במצב השמיעה . בהתאם למצב יתכן שרופא אף אוזן וגרון ימליץ על ביצוע בדיקות נוספות הכוללות לעתים הדמיה .