אם קיימת חסימה במעבר האוויר הגורמת לנחירה ואם כן, היכן היא ממוקמת. לעתים משתמשים לצורך בדיקה כזו באנדוסקופ עם סיב אופטי או שמבצעים צילום רנטגן כדי להשלים את הבדיקה..
בגיל 2–4 שנים מתפתחת אצל חלק מהילדים חסימה של נתיב האוויר: בלוע האפי -על ידי צמיחה מופרזת של רקמת אדנואידים (= שקד שלישי) או בלוע- על ידי שקדים מוגדלים שחוסמים. במקרים אלה הטיפול הוא ניתוחי ויש צורך לכרות את הרקמה החוסמת. מידת הדחיפות של הטיפול עולה אם החסימה גורמת גם להפסקות נשימה בזמן השינה (את זאת ניתן לבדוק בעזרת ניטור במעבדת שינה). בכל מקרה כדאי מאוד לא לעכב את הבדיקה והטיפול שכן לחסימת נשימה אפית לאורך זמן עלולות להיות השפעות נוספות. כמה מהשפעות אלה אינן הפיכות או שהן מסוכנות לבריאות, כגון שינוי בהתפתחות עצמות הפנים והתפתחות יתר לחץ דם ריאתי

אצל רוב התינוקות והילדים הנוחרים מדובר בנחירה בלבד, בלא גורם פתולוגי. בעיקר כשהנחרה אינה קבועה, לא נדרש כל טיפול.
אולם מתוך 12 אחוזי הילדים הנוחרים שני אחוזים סובלים מהפסקות נשימה חסימתיות בשינה, והם נדרשים לטיפול ולמעקב. כדי לברר האם תינוק הנוחר גם מפסיק לנשום מומלץ להיבדק אצל מומחה אף אוזן וגרון . לפי המלצתו יש לעתים לבצע גם ניטור שינה שידגים אם יש הפסקות נשימה במהלך השינה.האם הן משמעותיות והאם הן נובעות מחסימת דרכי האוויר. לפי התוצאה יומלץ טיפול מתאים.

חשוב להבין שמטרת כריתת האדנואידים או השקדים במקרה שהם חוסמים את מעבר האויר איננה הפסקת הנחירות, אלא שיפור הנשימה ומניעת חסימה במעבר האוויר. הפסקת הנחירה היא רווח משני. ילדים שזקוקים לכריתת אדנואידים ,או גם אדנואידים וגם שקדים שקדים, ואינם מטופלים לאורך זמן, מפתחים שינויים שחלקם אינו הפיך. דוגמא: מבנה פנים אופייני המכונה פנים של אדנואידים. מתוך כורח אינסטינקטיבי לעקוף את המחסום המעיק עליהם בלוע וחוסם את מעבר האוויר, הם נושמים בפה פתוח. כך הם מקבלים מבנה פנים מאורך, חיך גבוה מאוד שעלול להקשות על תפקודי הפה ועיניים מלוכסנות. מראה הפנים הוא בלתי הפיך, וגם אם בשלב מאוחר יותר יוציאו את האדנואידים, רישומם יוותר בפנים. בעבר נמנעו מהוצאת שקדים ואדנואידים בתינוקות, אולם היום, בשל הבנת החשיבות של פתיחת דרכי הנשימה,ונשימה תקינה דרך אף , מבצעים ניתוחים אלה בכל גיל, כאשר מאבחנים שזו הבעיה וקיים צורך ודאי לעשות זאת. במקרים כגון המקרה שלך כדאי להתייעץ עם רופא אף אוזן וגרון בעל ניסיון בתחום דרכי נשימה של תינוקות וילדים .

קול הנחרה הוא תוצאה של תנודות אוויר ברקמה שמאחורי האף, החך הרך או הלוע, כאשר קיימת בהם הפרעה למעבר האוויר. כאשר גורם כלשהו עומד בדרכו של האוויר עלול להיווצר תמט בעמוד האוויר ואז יופיע רטט בדופנות שישמע כקול הנחירה. השמנת יתר היא אחד הגורמים להיצרות מעבר האוויר, הן על ידי הגדלת הלשון העומדת בדרכו של האוויר והן על ידי הצטברות רקמת שומן בדופן הלוע האחורי, דבר המפחית את מתח השרירים בלוע. עם העלייה בגיל כל שרירי הגוף רפויים יותר. לכן בזמן השינה, כשהגוף כולו רפוי וטונוס השרירים יורד, רוטטים שרירי הלוע ויוצרים את קולות הנחירה. גם שינויים הורמונליים, כגון אלה המתרחשים בגיל המעבר, עלולים לגרום לרפיון של הרקמות ולהופעת נחירה.
יש לפנות לרופא אף אוזן וגרון מומחה לשם ברור התופעה ולשלילת מצב של דום נשיה בשינה המלווה בנחירות.