הפרעות קול

שאלה: כשבוע לאחר טיפול במשאף סטרואידי לריאות הופיעה אצלי צרידות. הטיפול ניתן עקב התקפי קוצר נשימה ושיעול. הוא הקל על ההתקפים, אך הצרידות אינה חולפת. האם יכול להיות קשר בין הטיפול במשאף לבין הצרידות? ואם כן, מה המלצתכם?
תשובת ד"ר ענת שץ: הטיפול השכיח באסטמה על ידי סטרואיד בשאיפה גורם לעתים קרובות לצרידות. החומר הסטרואידי, או החומר הנושא אותו בתכשיר, עלול לגרום גירוי של המיתרים ולעתים נדירות גם לזיהום של פטרייה על מיתרי הקול
חשוב מאוד ליטול את המשאף לפי הוראות היצרן ,לשטוף את הפה ולגרגר במים לאחר כל שאיפה. אם שמת לב שהצרידות הופיעה תוך שימוש במשאף, כדאי לפנות לרופא אף אוזן וגרון – לרוב יש פתרון. אם הצרידות מתמידה, יש לשקול הפסקת הטיפול בתיאום עם הרופא המטפל או רופא ריאות.

שאלה: אני גבר בן 25 הנמצא בתהליך שינוי מין. למרות הטיפולים ההורמונאליים שקיבלתי עדיין יש לי קול גברי. מה ניתן לעשות?
תשובת ד"ר פטר פרידמן: לגובה הקול משמעות רבה בתהליך שינוי מין: בלא שינוי בקול התהליך אינו מושלם. הטיפולים במקרים כאלה כוללים טיפול שמרני בעזרת קלינאית תקשורת וטיפול כירורגי למתיחת מיתרי הקול, אשר הופך את הקול לנשי יותר.

שאלה: אני בן 70 ותמיד היה לי קול "רדיופוני", אך לאחרונה חשתי שינויים בקול: קולי נחלש ואין לו אותה עוצמה. האם זה קשור לגיל?
תשובה ד"ר ענת שץ: כשגופנו מתבגר אנו מאבדים מסת שריר, הריריות בגופנו יבשות ודקות יותר ויכולת הקואורדינציה יורדת. שינויים אלה חלים גם בגרון והדבר גורם לשינוי בקול. הרופא יכנה זאת אטרופיה של מיתרי הקול או קשתיות (BOWING). השינויים השכיחים שעליהם מדווחים עם התקדמות הגיל הם: תדר קול גבוה יותר בגברים ונמוך יותר בנשים, פחות "נפח" ועוצמה בקול, פחות כושר עמידה ויציבות של הקול, קושי להישמע במצבי רעש ורעד של הקול. לפעמים מוחרפים סימפטומים אלה עקב ירידה בכושר השמיעה עם הגיל. אבל כדאי לדעת שבמרבית המקרים צרידות וקושי בהפקת הקול אינם קשורים לגיל והם אות אזהרה. לכן רצוי לפנות לבדיקת רופא אף אוזן וגרון, מומחה לבעיות קול וגרון.

שאלה: אני קריינית, בת 40. לפני שנה עברתי כריתה של בלוטת התריס בגלל גידול. מאז הניתוח אני צרודה. הוסבר לי שבמהלך הניתוח נחתך העצב השולט על תנועת מיתר הקול השמאלי שלי, ועל כן הוא משותק. האם יש דרך לטפל בצרידות שלי?
תשובת ד"ר פטר פרידמן: פגיעה בעצב היא סיבוך ידוע של ניתוחי בלוטות התריס. הפגיעה יכולה להיות זמנית, עקב בצקת באזור הניתוח כאשר לאחר נסיגת הבצקת העצב והמיתר חוזרים לתיפקוד רגיל. אולם חיתוך העצב הוא בלתי הפיך והמיתר לא ינוע יותר. מצב כזה יוצר מרווח בין שני המיתרים וכתוצאה מכך בריחת אוויר בזמן דיבור המתבטאת בדיבור נשיפתי וחלש. קיימים טיפולים כירורגיים להקטנת המרווח בין המיתרים עם אחוזי הצלחה גבוהים. הטיפול הכירורגי משולב בטיפול של קלינאית תקשורת. הטיפול מאפשר למיתר הבריא לבוא במגע עם המיתר המשותק.ולשפר את איכות הקול.

שאלה: לאחרונה אני סובל מצרידות לסירוגין: יש תקופות שבהן אני סובל יותר ויש תקופות שפחות. רופא אף אוזן וגרון בקופת חולים שלל גידול וטען שיכול להיות שהצרידות נגרמת מ"רפלוקס". אך אין לי צרבות או כל סימפטום אחר של מערכת העיכול. הייתכן?
תשובת ד"ר ענת שץ: "רפלוקס", או עליית חומצה מהקיבה דרך הוושט לגרון, עלול לגרום מגוון של סימפטומים בוושט ובגרון. צרידות כרונית או לסירוגין, בעיות בליעה, תחושת גוש בלוע או כאבי גרון הן התלונות השכיחות. חשוב לציין שה"רפלוקס" יכול לגרום צרידות ללא כל תופעות אחרות של גירוי הוושט או של צרבת. אם הסיבה לבעייתך היא אכן "רפלוקס" – טיפול תרופתי ספציפי בו יעזור להיעלמות הצרידות. אם אין שיפור כתוצאה מהטיפול – כדאי לפנות בהקדם לבדיקה חוזרת של הגרון על ידי מומחה למחלות אף אוזן וגרון.

שאלה: אני צרודה כבר שנים רבות. בעבודתי אני מדברת הרבה. האם ייתכן שיש לי יבלות במיתרי הקול? ואם כן, מה ניתן לעשות?
תשובת ד"ר ענת שץ: קשריות, או יבלות במיתרי הקול, הן הנגעים השפירים השכיחים ביותר במיתרי הקול. הן מתפתחות עקב שימוש לא נכון או מופרז במיתרי הקול אשר גורם לפגיעה חוזרת במיתרים. ה"יבלות" מופיעות על שני המיתרים, זו מול זו, באזור הכי פגיע של המיתר. הטיפול העיקרי הוא טיפול בקול כדי למנוע אותה טראומה חוזרת למיתרי הקול הגורמת להתהוות היבלות. בניגוד לאמונה הרווחת, שיעור ההצלחה של הטיפול השמרני במקרים אלו גבוה מאוד. במקרים נדירים בלבד יש צורך גם בהתערבות כירורגית, אך זו לא תועיל ללא טיפול בקול ושימוש נכון בו בהמשך.

שאלה: יש לי תינוק בן 10 חודשים. בני משפחתי מודאגים כיון שהקול שלו צרוד מאז שנולד. שמתי לב גם שקול הבכי שלו חלש. פרט לכך בני הוא תינוק שמח, בריא ומפותח ואף מבטא כמה הברות כפי שמצופה בגילו. האם יש מקום לדאגה?
תשובת ד"ר ענת שץ: אם התופעה היא רק צרידות קלה, ובהיעדר כל בעיה אחרת בנשימה או בבליעה, קרוב לודאי שקיימת בעיה במיתרי הקול. הסיבה השכיחה ביותר לצרידות מלידה היא שיתוק חד צדדי של מיתר. בדרך כלל אין צורך בטיפול בגיל זה אם זו הבעיה היחידה. דרוש מעקב ובגיל מבוגר יותר טיפול על ידי קלינאית תקשורת לשיפור איכות הקול. כיוון שהתינוק בריא ומפותח אין מקום לדאגה, אך מומלץ בכל זאת להתייעץ עם מומחה אף אוזן וגרון בשאלה של ביצוע בדיקה אנדוסקופית לקבלת אבחנה ודאית ושלילת בעיות אחרות .

שאלה: בני בן השבע צרוד רוב הזמן. לפעמים אינו מסוגל לדבר. מה עלי לעשות איתו?
תשובת ד"ר פטר פרידמן: ילדים בגיל הזה סובלים לעתים מיבלות על מיתרי הקול, עקב צעקות. הטיפול במקרה זה הוא שמרני. הוא מתבצע על ידי קלינאית תקשורת ודורש שיתוף פעולה של הילד, שיתוף פעולה שקשה להשיג בגיל זה. לכן בדרך כלל אין טעם להתחיל טיפול בגיל זה .מוטב שההורים ייקחו על עצמם להעיר לילד ולהזכיר לו לא לצעוק. יבלות על מיתרי הקול עשויות לסגת עם התבגרותו של הילד ועם הקפדה על שימוש נכון בקול.

שאלה: אני סובלת מדי פעם מתקופות ממושכות של צרידות . אני מורה שנים רבות. האם יש דרך לטפל בצרידות לא קבועה שכזו?
תשובת ד"ר ענת שץ: מורים, שהקול הוא כלי חשוב בתפקודם, צריכים להיות מודעים למצבם ולא לאמץ את קולם יתר על המידה. תקופות ממושכות של צרידות (גם ללא צרידות קבועה) יכולות להיגרם משימוש לא נכון במיתרי הקול. אם אכן זו הבעיה – היא ניתנת לטיפול.
יש כיום אמצעים מתקדמים מאוד לאבחון בעיות במיתרי הקול ויכולת לאנליזה אקוסטית של מרכיבי הקול המאפשרת טיפול ממוקד בבעיה. בשלב ראשון מומלץ להיבדק על ידי רופא אף אוזן וגרון מומחה כדי לשלול כל בעיה אורגנית במיתרי הקול. בהמשך כדאי לעבור אבחון וטיפול על ידי קלינאית תקשורת, שהיא מומחית בתחום הקול.

חסימת דרכי נשימה בילדים

שאלה: בני בן 3 שנים. לאחרונה הוא נוחר באופן קבוע בלילות, אף שאיננו מנוזל. ביום אין כל בעיה. רופא הילדים הפנה אותנו למומחה לאף אוזן וגרון. מה יעשה המומחה ומה הדחיפות?
תשובת ד"ר ענת שץ: חשוב במקרה זה לפנות לרופא אף אוזן וגרון מיומן. המומחה יבדוק את מעברי האוויר בדרכי הנשימה העליונים כדי לאבחן אם קיימת חסימה במעבר האוויר הגורמת לנחירה ואם כן, היכן היא ממוקמת. לעתים משתמשים לצורך בדיקה כזו באנדוסקופ עם סיב אופטי או שמבצעים צילום רנטגן כדי להשלים את הבדיקה.
בגיל 2–4 שנים מתפתחת אצל חלק מהילדים חסימה של נתיב האוויר בלוע האפי על ידי רקמת אדנואידים (= שקד שלישי), או בלוע, על ידי שקדים חוסמים. במקרים אלה הטיפול הוא ניתוחי ויש צורך לכרות את הרקמה החוסמת. מידת הדחיפות של הטיפול עולה אם החסימה גורמת גם להפסקות נשימה בזמן השינה (את זאת ניתן לבדוק בעזרת ניטור במעבדת שינה). בכל מקרה כדאי מאוד לא לעכב את הבדיקה והטיפול שכן לחסימת נשימה אפית לאורך זמן עלולות להיות השפעות נוספות. כמה מהשפעות אלה אינן הפיכות או שהן מסוכנות לבריאות, כגון שינוי בהתפתחות עצמות הפנים והתפתחות יתר לחץ דם ריאתי.

שאלה: בתי התינוקת, בת 6 חודשים בלבד, נוחרת בשנתה. האם זה חריג? רופא הילדים שאל אם היא מפסיקה לנשום, אך אני לא ראיתי אירועי הפסקת נשימה. האם ייתכן הדבר?
תשובת ד"ר ענת שץ: אצל רוב התינוקות והילדים הנוחרים מדובר בנחירה בלבד, בלא גורם פתולוגי, ואז לא נדרש כל טיפול. אולם מתוך 12 אחוזי הילדים הנוחרים שני אחוזים סובלים מהפסקות נשימה חסימתיות בשינה, והם נדרשים לטיפול ולמעקב. כדי לברר האם תינוק נוחר גם מפסיק לנשום מומלץ להיבדק אצל מומחה אף אוזן וגרון. לפי המלצתו יש לעתים לבצע גם ניטור שינה.

שאלה: הוצע לבני לעבור כריתת אדנואידים עקב חסימת נשימה ונחרות. האם לאחר הניתוח הנחרות העזות תיעלמנה? האם ניתן להימנע מניתוח זה או לדחות אותו עד שיגדל? בני בן 20 חודשים.
תשובת ד"ר ענת שץ : חשוב להבין שמטרת כריתת האדנואידים או השקדים איננה הפסקת הנחירות, אלא שיפור הנשימה ומניעת חסימה במעבר האוויר. הפסקת הנחירה היא רק רווח משני. ילדים שזקוקים להוצאת שקדים או אדנואידים ואינם מטופלים לאורך זמן, מפתחים שינויים שחלקם אינו הפיך, כמו למשל מבנה פנים אופייני מאורך. מתוך כורח אינסטינקטיבי לעקוף את המחסום המעיק עליהם בלוע וחוסם את מעבר האוויר, הם נושמים בפה פתוח. כך הם מקבלים מבנה פנים מאורך, חיך גבוה מאוד שעלול להקשות על תפקודי הפה ועיניים מלוכסנות. מראה הפנים הוא בלתי הפיך, וגם אם בשלב מאוחר יותר יוציאו את האדנואידים, רישומם יוותר בפנים. בעבר נמנעו מהוצאת שקדים ואדנואידים בתינוקות, אולם היום, בשל הבנת החשיבות של פתיחת דרכי הנשימה, מבצעים ניתוחים אלה בכל גיל, כאשר קיים צורך ודאי לעשות זאת.

הפרעות נשימה במבוגרים

שאלה: אני בת 45 בלבד אך בעלי עזב את חדר השינה שלנו שכן אינו מסוגל לישון עקב נחירותיי. האם יש טיפול?
תשובת ד"ר פטר פרידמן: נחרה אשר אינה מלווה בחסימה נשימתית אינה גורמת לבעיית בריאות אבל בהחלט יכולה לגרום לבעיה חברתית עם בן או בת הזוג. קיימים מספר טיפולים בנחירות – בעיקר ניתוחים כגון ניתוח שמרני בעזרת סכין, ניתוח בעזרת קרני לייזר או ניתוח בעזרת גלי קול. ניתוח לייזר מבוצע בהרדמה מקומית או כללית והוא כולל כריתת השקדים ולשונית הענבל. יתרונו של ניתוח לייזר בכך שהוא כרוך בפחות כאבים. החידוש האחרון בתחום הנחירות הוא טיפול בגלי קול. כיוון שטיפול זה אינו כורת אלא מכווץ את החיך הרך והשקדים, הוא כרוך בכאב בעוצמה נמוכה באופן משמעותי. הטיפול מבוצע בהרדמה מקומית והמטופל משוחרר לביתו באותו יום.

שאלה: לאחרונה גברה עצמת נחירותיי ואשתי אינה יכולה לישון לידי. האם עלייה במשקל ועלייה בגיל מגבירות את הנחירה?
תשובת ד"ר ענת שץ: קול הנחרה הוא תוצאה של תנודות אוויר ברקמה שמאחורי האף, החיך הרך או דופן הלוע כאשר קיימת בהם הפרעה למעבר האוויר. כאשר גורם כלשהו עומד בדרכו של האוויר עלול להיווצר תמט(collapse) ברקמות שתחתיו ויופיע קול הנחירה. השמנת יתר היא אחד הגורמים להיצרות מעבר האוויר, הן על ידי הגדלת הלשון העומדת בדרכו של האוויר והן על ידי הצטברות רקמת שומן בדופן הלוע, דבר המפחית את טונוס השרירים בלוע. גם שינויים הורמונליים, כגון אלה המתרחשים בגיל המעבר, עלולים לגרום לרפיון של הרקמות בלוע. עם העלייה בגיל כל שרירי הגוף רפויים יותר. לכן בזמן השינה, כשהגוף כולו רפוי וטונוס השרירים יורד, רוטטים שרירי הלוע ויוצרים את קולות הנחירה.

ניתוחי אף

שאלה: אני שוקלת לעבור ניתוח פלסטי לשיפור מראה האף. מה משפיע על הצלחת ניתוח שכזה?
תשובת ד"ר פטר פרידמן: מנתח טוב יידע לעצב את המבנה הגרמי והסחוסי של האף, אך הצלחת הניתוח תלויה גם בטיב העור. עור גמיש ודק יתאים את עצמו למבנה החדש בעוד שעור עבה ושמן יתקשה יותר להתאים את עצמו למבנה האף לאחר הניתוח.

הפרעות שמיעה ומחלות אוזניים

שאלה: בני, בן 8, נשאר עם נקב בעור התוף לאחר ניתוח כפתורים (צנוריות אוורור). מאז הוא סובל מהפרשות כל הזמן. למרות טיפולים ממושכים באנטיביוטיקה אין שיפור. מה עושים?
תשובת ד"ר פטר פרידמן: לאחר ניתוח כפתורים אכן יכול להישאר נקב בעור התוף אשר מלווה לעתים רחוקות בהפרשות. הטיפול המומלץ הוא הימנעות ממים, ניקיון האוזן באמצעות שאיבה על ידי רופא אף אוזן וגרון, וטיפול אנטיביוטי מקומי בטיפות אוזניים. מגיל 8 שנים ניתן לשקול ניתוח לסגירת הנקב.

שאלה: אני בת 50. קמתי בבוקר ללא שמיעה באוזן שמאל. במה מדובר?
תשובת ד"ר פטר פרידמן: מדובר באיבוד שמיעה פתאומי. יש צורך לפנות מיד לרופא אף אוזן וגרון כדי לקבל הפניה לבדיקת שמיעה. אם ממצאי הבדיקה מצביעים על אובדן שמיעה פתאומי מתחילים טיפול בקורטיזון דרך הפה או דרך האוזן שאינה שומעת, תוך מעקב אחר המצב, כולל בדיקת שמיעה כל יומיים. ברוב המקרים הטיפול נותן תוצאות טובות.

מחלות סינוסים